תופעה: הם רק בכיתה י’ וכבר מסומנים כעתודת הפיקוד של צה”ל

מי אמר שהם דור אבוד ומבולבל? יותר מ-1,000 בני ובנות נוער בני 15 נאבקים כדי להתקבל ללימודים בפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה. רק אחד מ-20 מתקבל והעתיד שלהם נראה מובטח. קראו על טובי בני הנוער שלנו והתופעה שממלאת את הלב בגאווה

 

***ההרשמה בעיצומה >> היכנסו עכשיו ***

מאת יואב קרן

כשבודקים את קורות החיים של אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, ושל מפקד אוגדת עזה, תא”ל נמרוד אלוני, קשה שלא להבחין בדמיון ביניהם. שניהם גדלו בצנחנים. שניהם הובילו את פלוגת העורב במהלך הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון. שניהם פיקדו על הסיירת החטיבתית, על יחידת מגלן, על חטמ”ר שומרון ועל חטיבת הצנחנים הסדירה. ושניהם מופקדים כיום על הזירות הנפיצות ביותר של צה”ל.

ויש להם עוד דבר אחד במשותף: שניהם בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה. ברעם בפלוגת “גבע”, 1988, ואלוני בפלוגת “יסעור”, 1991.

כאשר שאלתי את תא”ל אלוני אם יש בוגר של הפנימייה שנתן לו השראה, הוא השיב: “במקרה שלי זה מאוד קל. אמיר ברעם, לאורך כל הדרך. אין עוד שני קצינים שעשו מסלול כמעט זהה, ורק למתבונן מבחוץ זה יכול להיראות מקרי. אמיר הוא חבר, מנטור ומודל לחיקוי”.

וזה אכן לא מקרי. “מעבר לכך שאני אוהב אותו מאוד, נמרוד ואני תוצר של אותו בית גידול”, אומר האלוף ברעם. “הושפענו מהפנימייה רבות, במובן הערכי והמקצועי. כשהייתי מפקד צוות בפלנ”ט 35 (עורב צנחנים) הצעתי למפקד היחידה: ‘בוא נלך למפקד הפנימייה הצבאית, שיסמן לנו את השניים-שלושה הכי טובים, ונביא אותם לחטיבת הצנחנים ולפלנ”ט בלי גיבוש ומיונים. אני נותן לך את מילתי שהם יהיו לא רק מ”פים, הם גם יהיו בעתיד מח”טים’. נתתי לו כדוגמא את נמרוד אלוני, שהיה אז עדיין חניך בפנימייה, והבאנו אותו בשיווק ישיר. ובאמת, נמרוד עשה מסלול עוקב לשלי והצטיין לאורך כל הדרך. גם היום, כמפקד פיקוד צפון, אני מכווין את מח”ט גולני ומח”ט 7 לאתר בוגרים מצטיינים מהפנימייה”.

מפקד פיקוד צפון, האלוף אמיר ברעם, באימון עם צנחנים (צילום: דו״צ)

האלוף ברעם ותא”ל אלוני הם חלק ממסורת מפוארת של בוגרי הפנימייה שהגיעו לתפקידי מפתח בצה”ל, בזרועות הביטחון האחרות ובאזרחות; שרשרת שנמשכת מאז הקמת הפנימייה, לפני 67 שנים, ועד היום. את הפוטנציאל הגלום בפנימייה אפשר היה לראות בטקס סיום קורס קציני יבשה, לפני כמה חודשים. נובמבר 2020. רחבת המסדרים שבין מבני הבטון האפורים של בה”ד 1, סמוך למצפה רמון, נצבעה בשלל צבעים. כומתות אדומות וסגולות, ירוקות וחומות, שחורות ותכולות. עמדו שם צוערים וצוערות מכל החילות הלוחמים ומכל רחבי הארץ. 11 מתוכם ענדו על חזם, לצד סיכות הלוחם וכנפי המסלול, גם סיכה קטנה ועליה צמד המילים: “בהשקט ובבטחה”. סיכת בוגרי הפנימייה הצבאית. שלושה מהם סיימו את הקורס בהצטיינות: ע’, לוחם בשייטת 13, שנבחר למצטיין הגדודי, רועי מלדסי מגולני, שנבחר למצטיין פלוגתי, ומאג’ד עזאם מגבעתי, חניך למופת פלוגתי.

11 בוגרי הפנימייה בסיום קורס קצינים, נובמבר 2020.  (צילום: אוהד רויסבלט)

בוגרי ובוגרות הפנימייה הצבאית בחיפה מאיישים כיום את כל שדרת הפיקוד בצה”ל – ממפקדי כיתות ועד אלוף פיקוד. לצד ברעם ואלוני אפשר למנות גם את סגן מפקד אוגדת הבשן, אל”ם שי בן-ישי; סגן מפקד אוגדה 36, אל”ם רונן תמים; מפקד חטיבה 8, אל”ם בני אהרון; מפקד חטיבה 14, אל”ם דביר אדרי; מפקד חטמ”ר יהודה (חברון), אל”ם אביחי זפרני; מח”ט שומרון, אל”ם רועי צוויג; מח״ט פארן, אל״מ אלעד שושן; ראש מחלקת תורה והדרכה בחיל הים, אל”ם אופיר דוד, נספח חיל הים בארה”ב, אל”ם רונן חג׳ג׳, מפקד סיירת גולני, סא”ל איוב כיוף (שגדל ביחידת שלדג), מפקד גדוד 75 בחטיבה 7, סא”ל איתמר מיכאלי, ועוד רבים. הפנימייה בחיפה גם הוציאה מתוכה רמטכ”ל אחד, אמנון ליפקין שחק ז”ל, שני סגני רמטכ”ל – אמיר דרורי ז”ל ומתן וילנאי, ועוד עשרה אלופים בדימוס (הרמטכ”ל לשעבר גבי אשכנזי וסגן הרמטכ”ל היוצא, האלוף איל זמיר, הם בוגרי הפנימייה בתל-אביב, שכבר אינה קיימת). גם בחיים האזרחיים הגיעו בוגרי הפנימייה לעמדות מפתח: מנכ”ל חברת החשמל לשעבר אלי גליקמן, שהיה מפקד שייטת 13 ומכהן כיום כמנכ”ל צים; מנכ”ל משרד התחבורה, עופר מלכה; יו”ר לשכת עורכי הדין, עו”ד אבי חימי; חתן פרס ישראל לתקשורת העיתונאי רון בן-ישי, ועוד. 50 מבין בוגרי הפנימייה קיבלו עיטורים וצל”שים, חמישה זכו בפרס ביטחון ישראל ושלושה – בפרס ישראל.

הרמטכ״ל השביעי רב-אלוף יצחק רבין בטקס סיום מחזור י״ג, חיפה, 1967  (צילום: מאיר שמיר)

קשה להתקבל: 1 מתוך 20

בימים אלה מתחיל תהליך המיון לקראת שנת הלימודים הבאה בפנימייה הצבאית. “בשנה שעברה הגישו מועמדות כ-1,200 נערים ונערות בכיתה ט'”, מספר מפקד הפנימייה, אלוף-משנה (מיל’) ערן מקוב. “אחרי מבחנים פסיכוטכניים, מבחני שדה ותקופת הכנה בקיץ, בחרנו מתוכם את 56 הטובים והטובות ביותר שהתחילו את שנת הלימודים”. ובמילים אחרות – רק 1 מתוך 20 מועמדים התקבל לפנימייה. ממש כמו ביחידות המובחרות ביותר בצבא.

הם מגיעים מכל קצוות הארץ ומכל שכבות האוכלוסייה – מרכז ופריפריה, ערים ומושבים, יהודים ודרוזים, בנים ובנות, שלכולם מכנה משותף אחד: בני נוער איכותיים וערכיים, מנהיגים מלידה, כאלה שחושבים קדימה ובגדול, ששואפים להיות מפקדים ולתרום למדינה, אבל גם ללמוד במוסד חינוכי שהוא מקפצה אמיתית לחיים.

“הסלוגן הוא תפוס או תפסי פיקוד”, מסביר מקוב. “צאו מהמקום שבו אתם נמצאים, מהרוטינה של החיים, ותעצבו את העתיד שלכם. אחד הדברים שמרגשים אותי זה לראות את היוזמה המטורפת של החניכים והחניכות. כל היום בתנועה, בפעילות, באקשן, בדרייב של עשייה. הרבה פעמים הם מנהלים אותי במקום שאני אנהל אותם”.

במשך עשרות שנים קיבלה הפנימייה רק בנים, אבל כבר יותר מעשור שלומדות בה גם בנות, והן מהוות כיום כ-20 אחוז מכל מחזור. אחת הבוגרות היא סרן יובל אזולאי, שהייתה מ”פ תצפיות בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה ומפקדת כיום על קורס קציני האיסוף הקרבי.

“בן דוד שלי היה חניך בפנימייה אבל לא סיים”, היא מספרת. “יום אחד הוא אמר לי: ‘למה שלא תנסי?’ אמרתי: ‘בחיים לא’. הייתי בכלל רקדנית. כשסיפרתי לאבא שלי הוא אמר בחצי צחוק: ‘גם ככה לא יקבלו אותך. מי יקבל בנות למקום כזה?’. זה הדליק אותי מיד. הייתי חייבת להוכיח לו שאני מסוגלת. כשהתקבלתי לפנימייה, אבא לא אהב את הרעיון. הוא אמר: ‘בשביל מה את צריכה את זה? מה רע לך בבית?’ אבל אמא שלי אמרה: ‘אין דבר כזה. אם התקבלת, את הולכת’. והלכתי. הייתי שלוש שנים בפנימייה ונהניתי מכל רגע”.

***ההרשמה בעיצומה >> היכנסו עכשיו ***

סרן יובל אזולאי בתדריך מפקדים בחמ״ל תצפיות בעזה (צילום: דו״צ)

מתמטיקה וטקטיקה

הכשרתם של חניכי הפנימייה כוללת שלושה סוגי פעילויות עיקריים: לימודים בביה״ס הריאלי העברי בחיפה: החניכים מחולקים בין הכיתות והמגמות של הריאלי, ובנוסף גם עושים חמש יחידות בגרות בלימודי צבא. לשיעורים הרגילים הם הולכים בתלבושת אחידה של הריאלי, כמו חבריהם ה”אזרחים”, ובשיעורים הצבאיים לובשים מדי צה”ל. מי שלא מסיים בגרות מלאה בריאלי, אינו מוסמך כבוגר הפנימייה.

אימונים: יש ארבעה אימונים מרוכזים בשנה – בסוכות, בחנוכה, בשבוע החופש שלפני פסח וכן שלושה שבועות במהלך החופש הגדול. “בחנוכה האחרון”, מספר מקוב, “חניכי י’ עברו שבוע ניווט בסיסי, חניכי י”א עברו שבוע פיקוד טקטי, עד לרמה של תרגיל כיתה, וחניכי י”ב יצאו ל’שבוע מצפן’, שבו מכירים את כל גזרות הלחימה של צה”ל. הם התחילו בסיור בגבול לבנון, המשיכו לאימון עם סיירת גולני ועם חטיבה 7 ברמת הגולן, משם לסיור בבקעת הירדן, שבמהלכו איישו מוצב על קו המים, ואחר כך ערכו סיורים בגזרת חברון ובגבול עזה”.

צביון צבאי: הפעילויות הצבאיות שמתקיימות במהלך השבוע, אחרי הלימודים, וכוללות אימון גופני, אימוני נשק וקליעה, מסעות, מורשת קרב, שיעורי ערכים, תרגילי סדר, מסלול מכשולים וכו’.

מעבר לפעילויות הללו, חיי היום-יום בפנימייה הם חלק בלתי נפרד מהכשרתם של החניכים למלא את היעוד שלה – “עתודת הפיקוד של צה”ל מאז 1953”, ולא פחות חשוב – להגשים את עצמם וליצוק משמעות מיוחדת לתקופה הזו בחייהם.

“יש שתי מערכות פיקודיות שמתנהלות במקביל”, מסביר מקוב, “המערכת של הסגל והמערכת של החניכים שמנהלים את עצמם. לכל פלוגה יש מ”פ ושני מפקדי צוותים, שהם קצינים במילואים, ומפקדי כיתות (מ”כים), שהם חניכים בעצמם ומתחלפים בכל חודש. המ”כים של שכבת י’ הם חניכי י”ב, ובשכבות י”א ו-י”ב המ”כים הם מתוך הפלוגות עצמן”.

חניכי שכבת י״א באימון טקטי, דצמבר 2020 (צילום: אבישג שאר ישוב)

אמיר ברעם סיים את לימודיו בפנימייה כחניך מצטיין. בראייה לאחור, הוא אומר, הפנימייה נתנה לו שלושה כלים עיקריים לשירות הצבאי.

“הדבר הראשון זו השלמות הפנימית, שזה מה שאני רוצה לעשות”, אומר האלוף ברעם. “בספר המחזור של הפלוגה שלי בפנימייה נכתב שאם ייצא גנרל מכל החבורה הזאת – זה יהיה אמיר ברעם. אני לא חשבתי ככה. אבל עוד לפני שהתגייסתי, כבר ידעתי שהיעוד שלי הוא להיות מ”פ בצנחנים. כשאמרתי את זה לחברים בטירונות, זה נשמע להם מאוד מוזר: מה הוא מדבר על להיות מ”פ? עוד לא סיימנו אפילו טירונות. כשמפקד הצוות שאל אותי איזה פק”ל אני רוצה, אמרתי לו: ‘אני פק”ל מפקד. שים אותי במה שיוביל אותי כמה שיותר מהר לפיקוד’. אז הוא אמר למ”כים – קחו אותו לכמה סיבובים, שילמד לא להיות חצוף. ובאמת קידרתי קצת בגלל זה.

“הדבר השני זו השלמות הערכית. הרצון לתרום, לעשות, לשרת את המדינה. גם היום, כאלוף, אני לא רואה בצבא מקום עבודה אלא שליחות. אלה דברים שספגתי בפנימייה ובריאלי.

“והדבר השלישי זה עולם הניווט וההתמצאות, בטח בשלבים הראשונים של הצבא. עשיתי בגרות 5 יחידות בניווט והתמצאות, כולל ציון מגן שהורכב מהניווטים שעשיתי בפנימייה. אפילו בפלנ”ט 35 לא הגענו לרמת הניווטים של הפנימייה. לכן, בבה”ד 1 הייתי עשר רמות מעל כולם בניווט. זה כלי שהעניק לי ביטחון עצמי ונתן לי יתרון משמעותי על פני המקבילים שלי”.

אחים לכל החיים

מכיוון שמדובר, בסופו של דבר, בפנימייה, להווי החברתי יש חשיבות רבה. “החניכים כל הזמן אחד עם השני במקום להיות שקועים במסכים”, אומר מקוב. “זו כמו בועה סגורה שהיא מאוד מרגשת ומעצבת ומשמעותית. נפגשתי עם הרבה בוגרי פנימייה – כולם עשו דברים משמעותיים בצבא או באזרחות – אבל לא משנה מה עשו בחייהם ובאיזה גיל הם, כולם אמרו לי שהלימודים בפנימייה ובריאלי היו התקופה הכי משמעותית בחייהם”.

“הפנימייה היתה בשבילי כמו הזרקה של סמי מרץ חברתיים לווריד”, מספר תא”ל אלוני. “להיות 24/7 עם האנשים עוד לפני הצבא. זו היתה תקופה מדהימה. בשבת האחרונה הגעתי לאחד המוצבים בגזרה ופגשתי שם בחור בשם נאור, סמ”פ בגולני ופנימיון. שאלתי אותו על הפנימייה והוא תיאר באוזניי את אותן חוויות שאני עברתי לפני יותר מ-30 שנה, למרות שהרבה דברים השתנו מאז”.

אלוני, שגדל במושב ניר משה שבנגב המערבי, אומר שהלימודים בריאלי היו חלק בלתי נפרד מהחוויה: “אני אישית הייתי חנון. למדתי במגמה ריאלית – פיזיקה, כימיה ומתמטיקה 5 יחידות, ואהבתי מאוד ללמוד. זו היתה אחת הסיבות שהלכתי לפנימייה. הריאלי מדהים לא רק מבחינת לימודים אלא גם חברתית. השילוב הזה, לצד הידיעה שלא כולם יתקבלו ויסיימו – הופך את העסק לאקסקלוסיבי”.

חניכי שכבת י״ב באימון גזרות לחימה, דצמבר 2020 (צילום: אבישג שאר ישוב)

גם יובל אזולאי מתארת אווירה יוצאת דופן, שקשה למצוא במוסדות חינוך אחרים. “הרגשתי שקיבלתי מלא-מלא אחים, היו ארבעה חברים שלא משנה איפה הייתי, תמיד היו שם לידי ושמרו עליי. עד היום אני בקשר איתם”.

במהלך לימודיה בפנימייה נפטרה אמה של יובל. “בלוויה עמדו לצדי שישים ומשהו אנשים שהיו החברים הכי טובים שלי. בדיעבד הם סיפרו שכאשר אמא שלי נפטרה, הם התערבו ביניהם תוך כמה זמן אני עוזבת את הפנימייה. אבל נשארתי, למרות שזו היתה שנה קשה מאוד. ידעתי שאני חייבת להוכיח את עצמי כל הזמן. אני 1.58 מטר ואומרים לי לעשות בוחן מסלול – אז אני אטפס על חבל ואעבור את הקיר, בדיוק כמו הבנים. זה עזר לי להתגבר על האסון”.

כמו אלוני, גם אזולאי פוגשת בוגרי פנימייה על כל צעד ושעל. “לא מזמן אני יוצאת מהמשרד של בסיירים, בדיוק היתה שם פלוגת שריון, והמ”פ שלהם מצדיע לי. אני אומרת לו: ‘יותם?’ מתברר שהייתי מפקדת שלו בסדרת שדאות בפנימייה כשהייתי חניכה בי”ב והוא בכיתה י'”.

עוקפים את המכינות

לקראת סיום הלימודים נדרשים חניכי הפנימייה לחתום מראש שנה וחצי קבע, שאותה יממש כל מי שיהפוך לקצין. נתוני המיצוי לפיקוד, ולשירות קרבי בכלל, גבוהים יותר מבכל מוסד חינוכי אחר בישראל. 97% מבוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה מתגייסים לשירות קרבי, לעומת 81% מבוגרי המכינות הקדם צבאיות ו-40% מכלל המתגייסים לצה”ל. 94% מגיעים לתפקידי פיקוד זוטר, לעומת 40% מבוגרי המכינות, ו-11% מכלל המתגייסים, ורובם ממשיכים לקצונה: 70% מבוגרי הפנימייה הצבאית בחיפה מסיימים קורס קצינים לעומת 38% מבוגרי המכינות וחמישה אחוז מכלל המתגייסים (נתוני המכינות והאוכלוסייה הכללית הם מתוך מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת).

מפקד אוגדת עזה, תא״ל נמרוד אלוני (צילום: דו״צ)

כמו ברעם, גם תא”ל נמרוד אלוני לא חלם להגיע לצמרת. “כשהתגייסתי רציתי להיות מ”פ, לא מעבר לכך”, הוא מודה. היום, כמפקד אוגדה, הוא משמש מודל לחיקוי עבור בוגרי הפנימייה הצעירים – בדיוק כמו שאמיר ברעם שימש עבורו כמודל לחיקוי.

(הכותב הוא בוגר מחזור ל”ו של הפנימייה הצבאית בחיפה ועיתונאי ב”ידיעות אחרונות”)

תודה לעו”ד מארק שירין ולאל”מ (מיל’) ארז לב-רן, בוגרי הפנימייה, שסייעו בהכנת הכתבה.

***ההרשמה בעיצומה >> היכנסו עכשיו ***